החלטה בתיק ב"ש 3044/07

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו ( כב' סגן הנשיא, השופט ר' ש' צמח) מתאריך 8.7.2007 בתיק ב"ש 3997/07.

2.       על העורר הוגש לבית המשפט קמא כתב אישום, ובו מיוחסות לעורר עבירות של איומים ומתן שוחד.

          בכתב האישום נטען, כי בתאריך 30.6.2007, בשעות הצהריים, התקשר העורר בטלפון אל המתלונן, המשמש כרכז מודיעין במשטרת ישראל, והעובד, בין היתר, באזור הישוב ירכא, בו מתגורר העורר. בשיחת טלפון זאת השמיע העורר באוזני המתלונן איומים שונים, אשר צוטטו בהחלטת בית המשפט קמא ולא אחזור עליהם כאן. בעיקרם של דברים, דבריו של העורר מתפרשים, כאיום מצד העורר לפגוע בגופו של המתלונן. עוד נטען בכתב האישום, כי בערבו של אותו יום, פנה הנאשם אל אדם אחר, אף הוא שוטר, והציע לו תשלום, וזאת בתמורה לכך שימסור לעורר את כתובת מגוריו של המתלונן.

          העורר, בהודעותיו, הכחיש העבירות המיוחסות לו.

3.       לצד כתב האישום שהוגש לבית המשפט קמא, הוגשה לבית המשפט בקשה, להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

          לאחר שבית המשפט קמא שמע טענות הצדדים, נעתר בית המשפט קמא לבקשה, ומכאן הערר שלפני.

4.       בבית המשפט קמא לא נחלקו הצדדים ביחס לקיומן של ראיות לכאורה, להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום. אף בדיון שהתקיים לפני הסכים ב"כ העורר, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות נגד העורר בכתב האישום.

          עם זאת, וכדי לעמוד על טיב המעשים המיוחסים לעורר, ביקשתי לידי את תיק החקירה ובחנתי את החומר שנאסף בו.

5.       מעיון בחומר החקירה שנאסף עולה, כי בביתו של העורר בוצעו שני חיפושים אחר אמצעי לחימה וסמים מסוכנים. החיפוש הראשון בוצע בתאריך 6.6.2007 והחיפוש השני בוצע בתאריך 26.6.2007. בחיפוש הראשון נמצאה בביתו של העורר קופסה ובה תחמושת מסוג 9 מ"מ, ובחיפוש השני נמצא מחוץ לבית קופסה נוספת, ובה תחמושת מסוג 5.56 מ"מ. כמו כן נמצא בחיפוש השני ציוד צבאי.

          נראה כי על רקע דברים אלה, ניסה העורר להתקשר את המתלונן מספר פעמים. בתאריך 29.6.2007 (יום שישי), בשעות הערב, התקשר העורר פעמיים אל המתלונן, אך המתלונן, שזיהה את העורר בצג הטלפון, לא השיב לשיחות אלה. למחרת, בתאריך 30.6.2007 (יום שבת) העורר התקשר בצהריים אל המתלונן בשעה 14:01, אך המתלונן לא השיב לשיחה, ולאחר מכן, בשעה 14:02 התקשר המתלונן שנית, ואז השמיע באוזני העורר את איומיו.

          עוד עולה מחומר החקירה, כי בשעות הערב בתאריך 30.6.2007, פגש בשוטר אחר, והציע לו תשלום כנגד קבלת כתובת מגוריו של המתלונן.

6.       נחה איפוא דעתי, כי בידי המאשימה ראיות לכאורה, העשויות להביא להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו.

7.       מסוכנותו של העורר כרוכה בטענותיו של העורר, כי לא היה מקום להורות על מעצרו, וכי ניתן היה לשחררו לחלופת מעצר. העורר טוען, כי לא נשקפת ממנו כל סכנה, ואם הייתה נשקפת ממנו סכנה כלשהי, כי אז ניתן היה לאיינה בשחרורו לחלופת מעצר. ב"כ העורר מטעים, כי לעורר אין עבר פלילי, הוא בן 21 שנים, עובד בשני מקומות כדי לפרנס אותו ואת משפחתו, וזו מעידתו הראשונה.

          לעומת טענות אלה, טען ב"כ המשיבה, כי מעשיו של העורר מעידים על מסוכנותו, ואין לשחררו לחלופת מעצר, מהחשש שיממש את איומו ויפגע במתלונן, בין היתר משום שהמתלונן עובד באזור בו מתגורר העורר.

8.       בית המשפט קמא קבע, כי הגם שכל אחד מהמעשים המיוחסים לעורר אינו מצדיק מעצר עד לתום ההליכים, הרי צירוף המעשים יחדיו מעיד על מסוכנות המצדיקה את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, ואין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

          דעתי כדעת בית המשפט קמא, ולהלן אפרט.

9.       בעבירה שעניינה איומים, אין בית המשפט יכול לדעת, האם המאיים מתכוון להוציא את איומו א הפועל או שמא מדובר באיום סרק, שאין ליתן לו משקל. דווקא משום כך, על בית המשפט להתייחס לכל איום ברצינות, ואין לצאת מתוך ההנחה שהאיום הוא איום סרק, כל עוד לא הוכח אחרת.

          במקרה שלפני, על רצינותו של האיום, ניתן ללמוד מכך שהעורר ניסה להתקשר אל המתלונן מספר פעמים כדי להשמיע באוזניו את איומיו. המתלונן לא השיב לשלוש השיחות הרא/שונות שהמתלונן ביצע, אך הדבר לא גרם לעורר לזנוח את רצונו לאיים על המתלונן, והתקשר אל המתלונן בפעם הרביעית. בזו הפעם השיב המתלונן לשיחת הטלפון, ואז השמיע העורר באוזניו את איומיו. לא יהיה זה נועז להניח, שאילו היה מדובר באיום סרק, כי אז העורר לא היה מנסה שוב ושוב ליצור קשר עם המתלונן כדי לאיים עליו.

          זאת ועוד, לא זו בלבד שנקודת המוצא היא שיש להתייחס לאיום באופן רציני, דבר שכשלעצמו מצדיק מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, הרי מתברר, כי העורר התכוון להוציא את האיום אל הפועל, ובערבו של אותו יום החל לחקור ולדרוש אחר כתובת מגוריו של המתלונן, ואף הציע לשוטר אחר סכום כסף כדי שימסור לו את הכתובת.